פסק-דין בתיק תא"מ 2106-09

מבוא

1.      התובע הגיש תביעה זו כתביעה קטנה, לפיצוי בסך 14,835 ש"ח, בגין החזר שכר טרחה שלטענתו גבה ממנו הנתבע ביתר, במסגרת ייצוגו בתביעה אזרחית. לטענת התובע, סוכם בעל פה על שכר טרחה של 12,000 ש"ח, 6,000 עם הגשת התביעה ו- 6,000 נוספים בסיום התיק. בפועל הוא שילם 6,000 בתחילה, וכאשר נתקבל פסק הדין בבית משפט השלום, בו נפסקו ע"י בית המשפט הוצאות לתובע בסך 17,000 ש"ח, נטל הנתבע כשכר טרחה את מלוא הסכום של 17,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בכך שניכה סכום זה מסכום הפיצוי שנתקבל מהנתבעת, והעביר לתובע רק את היתרה.

2.      הנתבע הגיש תביעה שכנגד, בטענה כי על התובע להוסיף יתרת שכר טרחה שלא שולמה, ובית המשפט לתביעות קטנות החליט להעביר את הדיון לבית משפט השלום, כתביעה בסדר דין מהיר.

3.      בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע, הוא תובע סכום של 27,790 ש"ח בטענה כי לנוכח הסכם שכר הטרחה בין הצדדים, בו סוכם על התעריף המינימאלי, כאשר 10,000 ש"ח ישולמו מלכתחילה והיתרה עם סיום התיק, הרי שנותרה יתרה בסכום זה, שעל התובע לשלם לו. יחד עם זאת, בדיון בבית המשפט הצהיר הנתבע, כי לנוכח העובדה שלא היה הסכם שכר טרחה בכתב, אם תדחה התביעה העיקרית, מסכים הוא להסתפק בסכומים ששולמו על ידי התובע עד עתה ומוותר על התביעה שכנגד.

4.      בהתאם למצוות מתקין התקנות, ובהתחשב בכך שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, לא אתייחס בפסק דין זה לכל אחת ואחת מטענות הצדדים, ואתן פסק דין קצר ותמציתי.

5.      בדיון ביום 28/4/11, העידו שני הצדדים בפניי ונחקרו בחקירה נגדית. לאחר ששמעתי את שני הצדדים התרשמתי כי שני הצדדים לא דייקו בתיאור העניין.

6.      ראשית אציין, כי לא מצאתי כל ממש בטענת התובע, בדבר טיפול לקוי או רשלני של הנתבע, טענה שנטענה ע"י התובע רק אגב אורחא בעת הדיון. מדובר היה בתביעה קשה וסבוכה, וטיפולו המקצועי של הנתבע היה ראוי לפי כל קנה מידה.

הסכם שכר הטרחה

7.      לב המחלוקת היה בשאלה מה סוכם במסגרת שכר הטרחה בין הצדדים. כאמור לעיל, טען התובע כי סוכם על שכר טרחה בסך 12,000 ש"ח מחציתו עם הגשת התביעה ומחציתו עם סיום הטיפול בתיק. הנתבע טען כי שכר הטרחה עליו הוסכם בין הצדדים היה כי התובע ישלם לו את התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, כאשר 10,000 ש"ח ישולמו מראש על חשבון שכר הטרחה, והיתרה תהיה צמודה למדד ותשולם עם מתן פסק הדין.

8.      בסוגיה מרכזית זו, נראה לי כי האמת איננה לא בגרסת התובע ולא בגרסת הנתבע. אין מחלוקת כי אין בנמצא הסכם שכר טרחה כתוב. שני הצדדים הדגישו בפניי כי שכר הטרחה סוכם בעל פה, לנוכח יחסי חברות קרובים ששררו ביניהם באותה עת. את הבעייתיות שבחסר ראייתי זה יש להטיל על הנתבע, עורך דין במקצועו, אשר בחר שלא לערוך הסכם שכר טרחה מפורט בכתב כראוי.

9.      התובע טען כי סיכם שישלם את אותם 6,000 ש"ח, עם הגשת התביעה. גם הנתבע טען כי סוכם על תשלום מקדמה בסך 10,000 ש"ח.
בפועל אין מחלוקת כי התביעה הוגשה עוד בשנת 1998, כאשר הסכום בסך 6,000 ש"ח שולם רק למעלה משנה לאחר מכן, ביום 1/9/99 כעולה מהחשבונית שצירף התובע לתצהירו. דהיינו טענת התובע כי שילם את הסכום עובר להגשת התביעה לבית המשפט איננה נכונה.

10.  הנתבע טען כי הסכום שולם לאחר דרישת תשלום שצורפה כמסמך 13 למסמכים אותם הגיש לבית המשפט. אני מקבל טענה זו בהסתייגות המפורטת להלן.

11.  במכתב זה מיום 7/6/99 מודיע הנתבע לתובע:

" הנני מתכבד בזאת להגיש לך חשבון ע"ח שכ"ט בתביעתך מיוניברסל, ע"ס 11,700 ש"ח. נא להעביר אלי את המחאתך על סכום זה".

12.  התובע בעדותו בבית המשפט, תחילה הכחיש את קבלת המכתב ולאחר מכן אמר שאיננו זוכר את אותו המכתב. הוא אישר כי דיבר עם הפקידה וציין דבר מה בבדיחות לגבי קבלת תשלום טרם הטיפול.   
יש ממש איפוא בטענת הנתבע, כי העובדה שהתשלום הראשון בוצע שלושה חודשים לאחר מכתב זה, מלמדת על כך שבעקבות המכתב שולם אותו סכום.

13.  יודגש כי התובע לא זכר פרטים רבים, ולא התייחס למסמכים. ניכר כי מדובר באדם שאיננו בקיא בהליך המשפטי, מבולבל ואיננו זוכר במדוייק את העניין. יחד עם זאת, התובע עמד בתוקף על כך שסוכם עם הנתבע על תשלום של 12,000 ש"ח, מחציתו מלכתחילה ומחציתו עם סיום התיק. לאחר שהתרשמתי מעדותו של התובע, וחרף סתירות רבות שנמצאו בעדותו כפי שציין הנתבע בסיכומיו, אני מקבל את טענתו של התובע כי אכן זהו הסכום עליו הוסכם בין הצדדים.